"שלומית היקרה,

 לקח לי קצת זמן למצוא פנאי לכתוב לך, אבל אני חייבת לך המון תודה! המפגש איתך היה אחת מהפעמים האלו בחיים שאדם מרגיש כאילו פגש מלאך שנשלח אליו משמיים, במיוחד בשבילו.

הסיפור, כמו כל סיפור רע בחיים, התחיל בפתאומיות. לפני ההריון, סחבתי איתי שתי פריצות דיסק במשך שנה. קיבלתי מהאורתופד מרשם קבוע למשככי כאבים חזקים,  ומפגשי פיזיותרפיה בודדים. חייתי על תרופות ושרדתי איכשהו. הייתי בהריון שלישי ויקר מאוד, בסיכון גבוה, עם סכרת הריון שניסיתי לאזן ללא אינסולין, וכמובן, בלי משככי כאבים (אטופן וארקוקסיה שאסורים בהריון).  בוקר אחד, בתחילת שבוע 28 להריון, לא הרגשתי את רגל ימין. בכלל. מיון, כאב, פחד. מנהל המחלקה אמר לי שאין לו מה לעשות, אין אף טיפול מאושר בהריון, אבל היה לו מטופל שחסך ניתוח בזכות שיאצו, למרות שזו לא המלצה רפואית רשמית. מהלחץ והכאבים האיומים התחילו לי צירים מוקדמים.  הציעו לי שמירת הריון-לשכב במיטה בלי לרדת ממנה. וזה מה שעשיתי. אחרי שבוע של שכיבה על הגב, כשבקושי יכולתי להתהפך, גיליתי שאני מתקשה לנשום. הריאות התמלאו נוזלים מהשכיבה הממושכת. אבא שלי בא אליי כל בוקר לעזור לי ללכת קצת בבית. הייתי שבר כלי, בגיל 26. חברה יקרה ואהובה שלחה לי הודעה עם מס' טלפון ו"שלומית תציל אותך!". פיקפקתי, מה לי ולרפואה סינית? אבל בשלב הזה כבר לא היה לי מה להפסיד.  למרות שהקליניקה במרחק של מאתיים מטר מהבית שלי, לא יכולתי לא ללכת ולא לנהוג. לפגישה הראשונה הגעתי בשכיבה, במונית. שלומית עזרה לי לטפס למיטה ואחרי כמה לחיצות התחלתי להשתעל. בסוף הטיפול הראשון כבר נשמתי רגיל.

שניים עשר השבועות הבאים היו לא קלים. המטרה הראשונית היתה להגיע לשבוע 30, ואז שאפתי לשבוע 35. אף אחד לא האמין שאחזיק את ההריון הזה עד הסוף. הגעתי לשלומית פעמיים בשבוע, שיניתי את התזונה שלי לחלוטין, בעזרת תפריט מדיאטנית שנרתמה לעזור, כולל טיפים מהרפואה הסינית משלומית, כך שהסכרת שלי היתה מאוזנת ללא אינסולין.

בסופו של דבר, בשבוע 40, בדיוק בתאריך המשוער, נולדה אופיר בלידת בזק טבעית של פחות מחצי שעה.

אז תודה, בלעדייך אני מתארת לעצמי שהסיפור היה נגמר אחרת. הצלת אותי. היית מטפלת וחברה ותומכת, ואין מילים שיתארו כמה מופלאה התחושה שיש מי שישקיע את כל האנרגיה שלו בלהרים אותך מהרצפה כשאת על הקרשים.

מאחלת לך שתזכי לעזור לאחרים כל חייך,

אפרת "